פתיחת הסיפור "אישיות גבולית: מאת מיכאל אלצופין - פתיח: אני מאמין, ובמידת הצורך מתיר פרסום הדברים בשם אומרם, שישראל תיראה כך: - הפלורליזם יהיה לגנאי, הלאומנות תגיע לפסגות -חילוניות תהיה מיעוט - אמצעים טכנולוגיים, בנוסח אורוול ובנוסח פיליפ ק. דיק,
פתיחת הסיפור "אישיות גבולית: מאת מיכאל אלצופין - פתיח: אני מאמין, ובמידת הצורך מתיר פרסום הדברים בשם אומרם, שישראל תיראה כך: - הפלורליזם יהיה לגנאי, הלאומנות תגיע לפסגות -חילוניות תהיה מיעוט - אמצעים טכנולוגיים, בנוסח אורוול ובנוסח פיליפ ק. דיק, ינטרו את חיינו ומתנגדי משטר יהיו מוגבלים בביטוי ומעשה. - תהיה אפליה מגדרית. פמיניזם ייחשב להסתה -היצירתיות תוגבל, וכל יצירה תצטרך ליישר קו עם מוסכמות ממלכתיות - סכסוך ומלחמות יקבלו 'נורמליזציה טוטאלית' - מיונים לצבא יחלו בגן חובה, השתמטות משולה תהיה היא לבגידה. -אחרון לא חביב: יוקם ה'משרד למורשת ותודעה לאומית', שעיסוקו יהיה התאמת הארכיונים הלאומיים לנרטיב מאוד ספציפי. בכבוד רב, מיכאל אלצופין, עובד סוציאלי. שקד.
המבוא לפרקים מתוך הרומן 'שמשון 2.0' מאת דן בורנשטיין השילוב בין דיסטופיה לסאטירה נדיר בספרות: דיסטופיה מציגה עולם מייאש וחסר תקווה, בעוד שסאטירה נלחמת בייאוש ומחזירה לעולם את התקווה בעזרת הומור ומכות נמרצות. אבל נדמה שבמציאות
המבוא לפרקים מתוך הרומן 'שמשון 2.0' מאת דן בורנשטיין השילוב בין דיסטופיה לסאטירה נדיר בספרות: דיסטופיה מציגה עולם מייאש וחסר תקווה, בעוד שסאטירה נלחמת בייאוש ומחזירה לעולם את התקווה בעזרת הומור ומכות נמרצות. אבל נדמה שבמציאות שמחוץ לספרים, האוקסימורון הזה הוא דווקא הז'אנר השולט – במיוחד בישראל של ימינו, שדמותה העתידית מתוארת ברומן הדיסטופי-סאטירי "שמשון 2.0". הרומן מתרחש במציאות פוסט-אפוקליפטית, שבה ישראל היא המדינה היחידה שנותרה על כדור הארץ, לאחר ששאר האנושות נמלטה לחלל, בעקבות מלחמת עולם גרעינית. הממסד הישראלי מכנה את המדינה, "הדמוקרטיה היחידה ביקום", מפני שמתקיימת בה צורת שלטון דמוקרטית אידיאלית: היא נשלטת בידי "העם", קבוצה של עשרה אנשים שרק להם יש אזרחות. כל שאר הישראלים הם תושבים בלבד, נטולי זכויות רשמיות, ומחולקים לשני מעמדות: המוארים, שמשרתים את העם ומנהלים בשמו את ענייני המדינה; והחשוכים, שהם הרוב הגדול והמאיים, שדיכויו הוא הפעילות העיקרית של הממסד. דיכוי זה מתבצע, גם בעזרת הבחירות הכלליות שנערכות מדי שבוע, ומאפשרות לחשוכים לשחרר קיטור בהצבעה נטולת כל השפעה, וגם באמצעות מחבלים רובוטיים שישראל מפעילה נגד עצמה, תוך העמדת פנים שמדובר בבני עם אמיתי – הפלשתים. אלה מחזיקים בשטחים נרחבים במישור החוף והשפלה, ומטווחים משם את ערי המדינה במתקפות טילים תכופות, המסתיימות תמיד ב"אופק מדיני", שכולל סדרת ויתורים ישראליים משפילים. גיבור הספר, עמנואל גל, הוא צעיר שחי מילדות במושבה האמריקאית על מאדים, ושירת שם כלוחם במסגרת המאבק בג'יהאדיסטים המוסלמים, ששואפים לכבוש את כל מערכת השמש. במחאה על הסכם השלום, שבו מסרו האמריקאים חצי מהכוכב לידי האויב, הוא מחליט לחזור הביתה לישראל – ומגלה שאין לו ברירה אלא להתנדב להיות ראש ממשלה לשבוע, כדי להיפטר מהחובות העצומים שהמדינה הטילה עליו. הוא מסרב להשלים עם המציאות האבסורדית אליה הוא נקלע, ויוצא לחפש את הגיבור המסתורי שמשון 2.0, שרק ממנו, לפי השמועות, תבוא הישועה.
פתח דבר למאמר מדינות ישראל העתידניות שביקשנו מאלי אשד לכתוב על יצירות ספרותיות בספרות העברית החדשה, שניסו לחזות את עתיד מדינת ישראל. "אם תרצו אין זה מדע בדיוני" (אהוד טוקטלי, 'נויאלטנוילנד', הוצאת המחבר, תשס"ב 2002) פתח דבר
פתח דבר למאמר מדינות ישראל העתידניות שביקשנו מאלי אשד לכתוב על יצירות ספרותיות בספרות העברית החדשה, שניסו לחזות את עתיד מדינת ישראל. "אם תרצו אין זה מדע בדיוני" (אהוד טוקטלי, 'נויאלטנוילנד', הוצאת המחבר, תשס"ב 2002) פתח דבר שנת פרסום מאמר זה היא 2023, ועם עליית ממשלה חדשה, יש חששות רבים, אולי יותר מאי-פעם, לגבי עתידה של מדינת ישראל. האם נגזר עליה להיהפך לרודנות? או לתאוקרטיה דתית קיצונית? או למדינה מפוררת ומפורקת לשבטים עוינים? לכל אלה יש שורשים ביצירות ובתחזיות שונות שהופיעו לאורך השנים, שתיארו את מדינת ישראל בעתיד, לרוב הלא כל כך רחוק, אבל לפעמים גם די רחוק. ביום העצמאות ה-75 לקיומה של מדינת ישראל, יהיו מן הסתם סימני שאלה גדולים יותר מאי-פעם, לגבי הצורה שאותה ילבש עתידה של מדינת היהודים בארץ ישראל, אם יהיה כזה. אך דווקא עכשיו, הזמן לפנות אחור ולסקור את הצורות השונות שבהן חזו סופרים, הוגים וחוזים שונים את עתיד המדינה, המזהיר או השחור (אין בדרך כלל משהו באמצע) כדי ללמוד משהו על עצמנו, ואולי גם לתכנן על-פי זה את עתידנו. דבר אחד ברור: אם לא יהיה לנו חזון לעתיד, לא יהיה גם עתיד.