קטע מסיפור.סיגריה זה היה ערב נטול כוכבים והייתי חייב משקה דחוף. אני חושב שחיפשתי ירח בשמיים, אבל לא מצאתי דבר. רק בתים אפורים ופחי זבל גדושים, שזלגו אל הרחוב. אבל הייתי חייב לשתות משהו. ממש. בקצה הרחוב ראיתי שלט מתקלף, שעליו היה רשום באותיות שבורות "בוקובסקי בר". נכנסתי עם הסיגריה חצי־דלוקה בפה. המקום היה שומם כמעט לחלוטין. למעט, ברמן מעוגל עם שפם, אישה זקנה בשמלה אדומה עם מחשוף עמוק ואיש עם כובע קסקט. היו שם רק כיסאות גבוהים. התיישבתי על מושב הבר, ליד המוזר עם הקסקט והזמנתי בירה. מהרמקול התנגנה מוזיקת ג'אז. אני שונא ג'אז. הוא משעמם אותי. שני כפתורים בחולצה של הקסקט היו פתוחים וכרסו השעירה גלשה החוצה. מעכתי את הסיגריה ולגמתי מעט מן המשקה. "מי אתה?", שאל הקסקט. השמלה האדומה צחקה. "מי אני?", שאלתי, "מי אתה?" "אני הסופר הכי טוב בעולם!" "על איזה דפוק נפלתי", חשבתי ואז שאלתי. "כמה ספרים הוצאת?"

"למה שאוציא משהו? בזבוז זמן, הרי אני כבר הסופר הטוב בעולם. וידוע שכולם רוצים לקרוא ספרים גרועים. אז מה יש לי לכתוב עבור הכסילים.." ככל שהערב העמיק אל תוך הלילה הוא דיבר יותר ויותר. המילים שלו נשמעו לי כמו חלק מהרעשים בבר, כמו צלילי הפסנתר מהרמקולים, או ניגון המזיגה של הברמן. ריחמתי עליו, על השיכור המוזר. עאלק הסופר הטוב בעולם, נו באמת. אז אני הקורא הטוב בעולם! והאידיוט השימושי ביותר מכולם. החלטתי לבחור אסטרטגיה חדשה, להתמודד איתו. "היי", אמרתי לו, "תוכיח שאתה הסופר הטוב בעולם". "אין בעיה", הוא אמר ושפך עליי את כוס הבירה שלו. "תגיד אתה מטומטם!", אמרתי ותפסתי אותו. ניערתי בכל הכוח, אבל הוא היה כל כך שמנוני וחלקלק, שגופו נזל לי מהידיים. וכל מה שנשאר לי בכפות ידיי, זה היה הקסקט. הוא שינה את צורתו והפך לכלבלב זקן, שנראה כאילו יצא משלולית מלאה במי ביוב. הנחתי על ראשו את הכובע כאות התנצלות. "תראה מה עשית לסופר הכי טוב בעולם", נזפה בי השמלה האדומה, בעודה מצמידה את שדיה הרכים אליי ואמרה: "נורא, אתה אדם נורא!" התחילה לרקוד, מזיזה את גופה הקמל למולי, בתנועות פיתוי עקומות, מפותלות. היא הייתה שיכורה לגמרי ופיה הצחין. ניחוח של שום, שנבלע בסוכריות מנטה עבשות. מי אני שאתווכח איתה, בטוח שהיא צודקת, כבר שנים אני יודע שאני חרא של בן אדם, זה לא חידש לי כלום. רק לא ברור מדוע הברמן המעוגל היה כל כך אדיש. הרי מול עיניו ראה איך הפכתי את הסופר הטוב בעולם לכלב ממורטט עם פרעושים וכובע קסקט מגוחך לראשו. "הכל בשביל לקחת ממנו את הבחורה", נחר בבוז הברמן ושפמו ריצד מול עיניי, "בשביל זה תקפת אותו חלאה!" רציתי להגיד שהיא יכולה להיות אמא שלי. אבל אז הסופר הטוב בעולם נבח עליי, נביחה אומללה. מושפלת, וצרודה, שרק גרמה לי לרחם עליו יותר.