אנחנו חיים בעולם שקצב ההשתנות שלו גדל והולך. תחושה של שינוי מאפיינת כל עשור מן העשורים האחרונים, במאה העשרים ובמאה העשרים ואחת. וודאות השינוי היא חלק מן היומיום שלנו מזה זמן רב. מה יכולה להיות משמעות השינוי – נושא זה אינו ברור; בדרך כלל מתוך אי-ידיעתם של החושבים על הנושא, וגם מתוך ויכוחים רבים שונים ביניהם. בכל נושאי אנוש מתבטאת קודם כל תודעת השינוי, וכן מתבטא הרצון לשינוי, בתקווה למה שהוא עשוי להביא, ומצד שני מתבטא הפחד מהשינוי.
אפשר לתת לכל הנושא כותרת אחת מתאימה – עתידנות. עתידנות באה לידי ביטוי בכל תחום בו עוסקים בני אנוש. מובאות בה תקוות, כשם שמובאים בה פחדים. נשאלות בה שאלות, שבחלקן נשארות, בינתיים, פתוחות, ללא מענה. נאמרות בה וודאויות, שלפחות ליוצר ולמקורבים אליו הן וודאיות. בספרות, היא באה לידי ביטוי ביצירות של זרם המדע-הבדיוני (מד"ב), ובזרמים שונים של פנטסיה. תחום זה נראה חשוב יותר ויותר ככל שהזמן חולף. בו יכולה הספרות לתרום את תרומתה לנושא העתיד, העתידנות.
זו בעיקר משמעות הבמה של 'נכון' – במה לעיסוק בספרותי בעתיד, על צדדיו השונים. אני אוהב יותר את התקווה, את הראייה הקרובה לאוטופיה, מאשר את הייאוש ממה שהעתיד עלול להביא – הדיסטופיה. אבל יש לתת ביטוי לכל הרצף של היצירה הספרותית בתחום העתיד, וכך אנחנו עושים.
'נכון' הוא במה ניסיונית. וכבמה ניסיונית הוא פתוח לניסיונות, לתיקונים לרעיונות חדשים. מצבר והולך בו גרעין יפה של כותבים קבועים, ואני מקווה כי גם – של קוראים קבועים. 'נכון' יכול להיות גם במה לדו-שיח בין אלה, שמוזמנים לפנות ולהגיב אלה על דברי אלה. כבמה ניסיונית הוא פתוח גם לחדש. כל מי שיש לו רעיונות, רצונות, דעות, מוזמן לשלוח אותם מתוך מטרה להביאם לידיעת כלל. אתם מוזמנים.