פוסט מורטם באבריסט סיטי Post mortem in Evereast city )אמת ואגדה בדברי ימי עיר הנצח) הקורא הנבון יטען מיד ובצדק, כי סיפור מעין זה אינו יכול להתרחש, אינו יכול להתרחש, ואף אינו צריך להתרחש. אדם לבדד ישכון בקרב לא בני אחיו...? ה ולא בני אחיו, האם לבד

פוסט מורטם באבריסט סיטי Post mortem in Evereast city )אמת ואגדה בדברי ימי עיר הנצח) הקורא הנבון יטען מיד ובצדק, כי סיפור מעין זה אינו יכול להתרחש, אינו יכול להתרחש, ואף אינו צריך להתרחש. אדם לבדד ישכון בקרב לא בני אחיו...? ה ולא בני אחיו, האם לבד יחיו בקרבם הם? לנצח? הקורא הנבון הזה יאמר מיד שאין זה מציאותי. אך מהי המציאות, אם לא אוסף מקרי של נתונים ועובדות? ובכל זאת, סיפור זה שייך למציאות מעין זו: אדם לבדו, חברה לבדה, מקום מבודד. אדם כזה אינו קיים, אלא בדמיונו שלו. מקום כזה אינו קיים. אך מי לא שמע עליו? אך האם מישהו מכם ראה אותו? * * * מוסיקה נשבה בשמיים. קול המוסיקה הגובר והולך, מחד, וקצבה המואט, מאידך, כיוונו את החללית לקראת נחיתה על גג העולם. למרות זאת לא חדלתי לקלל. רוקון, הניורובוט, המלווה הקבוע שלי, ששימש נווט, קרא בשמי — אל־יו סמית — בקול נוזף וכיוון את החללית הישר אל לב המוסיקה המתחזקת, בשעה שהתקרבנו אל מרכז הצלב הכפול, בפסגת ההר הגבוה בעולם. ההר היה מואר באור זרקורים נסתרים, והעיר הגדולה, היחידה ששרדה על פני כדור הארץ, נפתחה לקראתנו. טבעות של אורות בהקו, מסמנים את הרחובות האופקיים, הלכו וגדלו לקראתנו. המנועים פלטו אדים וגזים רדיואקטיביים שנמוגו חיש באוויר הדליל מאוד, גבוה מעל העיר. המסע שלי תם. (עמ' 52)