הדוברים בכנס

הדוברים בכנס - 'הדרך מוליכה? לאן? / שיח על עתידנות (בסדר אלפביתי)

פרופ' אורציון ברתנא

קץ הילדות? מתי?

ב-1953 מפרסם ארתור סי. קלארק רומן, בו הוא מתאר את בואם של חייזרים לכדור הארץ באמצע המאה ה-21, כמאה שנים לאחר זמן פרסום הרומן.

בה בעת, מופיעות חמישים חלליות בשמיהן של חמישים הערים הגדולות של כדור הארץ. השוכנים בתוכן אינם מתגלים, ומעשיהם נראים רק לטובת המין האנושי. בין השאר, הן הם מונעים מלחמות מסוגים שונים בין פריטי ההומו ספיאנס, והתרבויות האנושיות השונות פורחות.

עם הזמן, מתברר כי לא הופיעו חמישים חלליות אלא מופיעה חללית אחת בלבד. היא עצמה מספיקה לשוכנים בה (בעצם, לשוכן אחד בלבד) לנהל את חיי שוכני כדור-הארץ. כשמופיע חייזר אחד בפתח החללית, מסתבר כי צורתו כצורת השטן בתרבות האנושית – יש לו קרנים והוא בעל זנב וכולו מטיל אימה. הוא מסביר לבני אנוש כי זו הסיבה שהעדיף שלא להתגלות לאנשים עד שאלה ילמדו על כוונותיו הטובות עלפי מעשיו המצטברים ביקום.

עם הזמן מתגלה הסיבה לבואו: הוא עצמו, עם כל עוצמתו האדירה, הוא שליח קטן של ישות אדירה, עד כדי כך שגם הוא עצמו אינו יכול לקיים אתה דיאלוג, אלא לקבל את השליחויות המוטלות עליו על-ידה בלי לערער עליהן. וזו שלחה אותו לפריטי ההומו-ספיאנס כי תקופתם עומדת לחלוף. זו שלחה אותו כדי לכוון את התפתחות המין האנושי אל נקודת הסינגולריות.

עוד מעט יילדו לבני אדם "תינוקות" שכבר לא יהיו אנושיים. תפקידו האמיתי של החייזר הוא לא לאפשר לבני אנוש להשמיד זה את זה, לפני שיגיעו לנקודת הסינגולריות, וכשיגיעו – לא לאפשר להם להשמיד את הצאצאים שייוולדו להם, כשיגלו כי צאצאיהם הישירם הם בעצם סוף תרבותם. תפקידו של החייזר הוא לא לאפשר לאנשים להשמיד את בניהם כשיגלו כי ההמשכיות אינה "ליניארית".

וכך, אכן קורה. נולדים תינוקות שגדלים, בחסות החייזר, אל מעבר לתרבות האנושית, אל מעבר לכליה, אל מעבר למושגיה, אל מעבר לתודעתה, אל מעבר לדימויה השונים, כולל, כמובן – דימוייה העצמיים.

שיאו של המהלך הוא גדילתם של ממשיכי-אנוש הלא-אנושיים עד כדי כך שאינם זקוקים עוד לכוכב-הלכת עליו נולדו. הם מפרקים אותו למטרותיהם ועוברים אל ממד-יקום כזה, שלא אחרון בני-אנוש שנשאר לראות את התהליך ולא החייזר שלוקח אותו אתו בחלליתו, יכולים להבין, וגם לא יכולים לחוות את הממדים אליהם עוברים צאצאי-קץ-הילדות.

האם זו המשכיות?

פרופ' ידידיה גפני

הניצור אדם בצלם?

משלמד האדם את עובדת היות החיים כימיה בלבד, בשלהי המאה התשע עשרה, החל תוהה על החומר הכימי האוצר את התכונות המועברות מדור לדור. באמצע המאה העשרים גילו אנשי מדע ש-DNA, חומר שהתגלה כבר במאה התשע עשרה, הוא החומר הגנטי בתאיהם של כל היצורים החיים מחיידק ועד אדם מכלנית ועד לוויתן. מכאן החל האדם לפענח כיצד חומר זה מפעיל את כל הראקציות הכימיות בתאי גופנו. התערבותנו ב DNA, טכנולוגיה הקרויה הנדסה גנטית, אפשרה השבחה של גידולים חקלאיים, ייצור חומרים חדשים בחיידקים אך בעיקר: ריפוי מחלות גנטיות באדם.

אולם מתנה פרומתיאית זו, כמו האש, יכולה להאיר ולחמם ויכולה לשרוף ולכלות. תיקון מחלות כמו טאי-זקס מחד גיסא, אך אולי גם יצירת "גזע עליון" מאידך. כיום אנו יודעים כבר לייצר כימית גנים שלמים במעבדה. יש שיצרו כבר כרומוזום שלם.

הדרך מוליכה לעבר התשובה המסקרנת האם ניתן יהיה לייצר תאים שלמים באופן סינטטי? ובעתיד של 50 ואולי 100 שנה מהיום נייצר בני אדם מכימיקלים. מי יהיו אותם בני אדם? האם נייצר פועלי בניין לפי דרישה? רופאים? טייסי חלליות? סופרים ומשוררים? ומה תוחלת חיים לבני אדם אלו? ננסה במפגש לגעת בשאלות אלו ואחרות אם תתעוררנה.

ד"ר אהרון האופטמן

2122: לשחק בקלפים פרועים

ספרות המדע הבדיוני היא מאגר אדיר של תרגילי חשיבה על "קלפים פרועים": אירועים שסבירותם נמוכה מאוד אך השפעתם עצומה (אם יקרו). לדוגמה, מסע בזמן והשלכותיו. למה לנו "לשחק" בקלפים פרועים? כי במבט לאחור חלק גדול מהאירועים ההיסטוריים היו כאלה, כמו גם חלק ניכר מההתפתחויות המדעיות-טכנולוגיות המשמעותיות.

תיאודור הרצל, שהיה גם סופר מדע בדיוני, שיחק בקלף פרוע מאוד, ששמו מדינת היהודים. זאת סיבה טובה ללכת בעקבותיו. סביר להניח שקלפים פרועים יעצבו גם את העתיד, וזאת בוודאי סיבה עוד יותר טובה לעסוק בהם, לא רק בספרות אלא גם במחקר: חקר עתידים.

אז האם בשנת 2122 ישראל תתקיים? על המאדים? במטאוורס? ומה עם הסינגולריות…?  

 

בלפור חקק

אלטנוילד תל אביב ואוטופיה בירושלים

מדען שיכתוב אוטופיה עומד בסיכון גבוה, כי תמיד יהיו מי שיבחנו את דבריו אם הם עומדים בהִיתָכנות מדעית. משוֹרר,  גם אם דבריו יירָאו תמוהים, אפשר שיתקבלו כדברי שירה.

"אלטנוילנד" תורגם לעברית לראשונה ע"י נחום סוקולוב, שבּחר לקרוא לו בעברית "תל אביב". בתנ"ך זוהי עיר בבבל, שם סמלי המבטא תל חורבות שזוכה לפריחה באביב. "אחוזת בית", שהפכה משכונה לעיר, חיפשה את זהותה, והשם שנבחר על ידי מועצת העיר היה "תל אביב". העיר העברית ביקשה להיות האוטופיה "אלטנוילנד"…

ב"אלטנוילנד": "כל חברי החברה החדשה, גברים כנשים, חייבים להקדיש שנתיים ימים לשירות הציבור. בדרך כּלל הרי זה הזמן שבין שנת השמונה עשרה והעשרים, בגמר הלימודים. בשנתיים שירות למען הציבור יש לנו מחסן ללא-סוף של כוחות-עזר לכל אותם המוסדות והעבודות, שתועלתם הכללית מוכרת על-ידי החברה".

מדינתנו לא הגיעה למימוש של חובת השירות הלאומי לכל אזרחי המדינה. בחיזוי שלי לעוד מאה שנה, נוכל להניח ששֵירות לאומי יחול על כל האזרחים, כולל ערבים, כולל חרדים…

 ב"אלטנוילנד" עוסק הרצל גם ברוח, בעניינים של קדושה: בית המקדש:

"עתה עמד וחקר טבעו של בניין ענק מפואר, שהלבין והזהיב מרחוק. על עמודי שיש רבץ גגו. כן, יער עמודים עם כותרות זהב נראה לעיניהם. ופרידריך שמע מתוך זעזוע עמוק ומיוחד, באמור דויד את המלים: 'זהו ההיכל' [—] רבים הם בתי תפילה על פני כדור-הארץ…ובכל זאת רק פה בלבד היה ההיכל…." (מתוך "אלטנוילנד").

מאה שנה קדימה, אני צופה שיבשילו התנאים וייבנה בית המקדש. האם אכן יתקיימו בו דיני הקורבנות? על פי החיזוי שלי, תימצא הדרך והתפילה תיחשב תחליף לקורבנות.

איך תיפתר השאלה של הריבונות בהר הבית, וחלוקת התפילות בין יהודים ומוסלמים? אכן, סוגיה מסובכת ומורכבת. בחיזוי היסטורי קשה לומר דברים מדויקים.

בהמשך המאמר יובאו קטעים נוספים מתוך "אלטנוילנד" ונבחן אותם בהיבט עתידני. מה יקרה בעתיד?

בסיפור שכתבתי על סוגיה זו, צפיתי, שיימצא פתרון טכנולוגי להעביר את המבנים בהר הבית העכשווי (מסגד אל אקצה וכיפת הסלע) וגם את רחבת הכותל המקורית, אל החלל החיצון. וייערכו ביקורים ברחפנים משודרגים שיאפשרו ביקור בכותל וגם במסגד אל אקצה ובכיפת הסלע. במקום שהתפנה יעמוד בית המקדש.

 

פרופ' אשר יהלום

ישראל ומאזן האנרגיה העתידי

במערכת פיזיקלית סגורה האנרגיה היא גדול שמור, כלומר בלתי משתנה.

עובדה זו היא הכרחית לכל מערכת, בה ניתן למדוד זמן ביחס לנקודות ייחוס שונות (כגון הספירה של הנוצרים ובריאת העולם של היהודים), כאשר בחירת נקודת הייחוס אינה משנה את הכוחות שמפעילים חלקי המערכת אחד על השני. זאת אחת התוצאות החשובות שהוכיחה המתמטיקאית היהודייה-גרמנית, אמי נתר.

יחד עם זאת, נראה שבחיים המעשיים האנרגיה אינה גודל שמור, כפי שכל נהג הנדרש למלא את מיכל הדלק שלו מידי פעם יודע. לאנרגיה (ולדלק) יש מחיר כספי וסביבתי, וזאת מאחר שאנרגיית התנועה (האנרגיה הקינטית בשפה המקצועית) של כלי הרכב שלנו עצורה במולקולות המתפרקות עם שחרורה. אחד מתוצרי הפירוק של דלק הוא הפחמן הדו חמצני. גז זה המצטבר באטמוספירה מונע מכדור הארץ לפלוט חום לחלל החיצון, ועל ידי כך גורם לחימום האטמוספירה ושינויים אקלימיים שכולנו עדים להם בשנים האחרונות.

איך מצב עניינים זה עומד ביחס למשפט שהוכיחה אמי נתר? התשובה היא שסך כל האנרגיה אמנם נשמר אלא שהאנרגיה ממירה צורה. למשל, ברכב האנרגיה עצורה בצורה כימית בדלק, ועל ידי שריפת הדלק היא משתחררת (כמו קפיץ המשתחרר ויוצר תנועה), והופכת לאנרגיית תנועה ולחום.

לצערנו, לא כל מעברי האנרגיה הם הפיכים. החוק השני של התרמודינמיקה, שנוסח על ידי רודולף קלאוזסיוס ב 1854, קובע שרמת האי סדר (האנטרופיה) במערכת סגורה אינה יכולה לקטון. עובדה זו קובעת מגבלות על המרת חום לאנרגיה קינטית.

אם נחזור חזרה לדוגמא של הרכב הרגיל, נמצא שהאנרגיה הכימית הופכת לחום ואנרגיה קינטית בהליך השריפה מה שגורם לרכב לנוע, יחד עם זאת בעת העצירה אנו ממירים את האנרגיה הקינטית של הרכב לחום על ידי הבלימה. יוצא מכאן שכל האנרגיה הכימית הופכת בסופו של דבר לחום, כלומר לצורה שלא עושים בה שימוש.

זאת הסיבה של המעבר לרכבים היברידיים וחשמליים יעילים בהם בזמן העצירה האנרגיה אינה הופכת לחום אלא הופכת לאנרגיה חשמלית אותה ניתן להמיר בהמשך חזרה לאנרגיה קינטית.

על המעבר לאנרגיה חשמלית, ועל השימוש באנרגיה מתחדשת שאיננה ממקורות כימיים (דלקים פחמניים) נרחיב בדיון.

 

אוהד עוזיאל

האדם והמכונה בספרות ומה שביניהם

פחות או יותר מאז שהומצאו השיניים התותבות, המין האנושי הבין את הפוטנציאל הגלום בשילוב מכונות ומכשירים בגוף האנושי. היום, כבר יש לנו שתלים קוכליאריים, ומחשבים קטנים המחוברים למערכת העצבים ומפעילים איברים מלאכותיםֿ, ובשנת 2012, אוסקר פיסטוריוס רץ על רגליים עשויות סיבי פחמן באולימפיאדה בלונדון. 

אלא שהשילוב, אדם-מכונה, מעמיד את האנושיות שלנו במבחן. היכן עובר הגבול בין אדם לבין מכונה? ומתי מפסיק האדם להיות אדם והופך למכונה גרידא. בשנות השישים נתבע המושג סייבורג, הלחם אנגלי שלי cyber ו-organic, ועם עליית המחשבים בשנות ה-90, אט אט נזנח בספרות ובהגות הצורך בשימור הגוף האנושי, והוחלף ברעיונות שונים של העלאת המוח האנושי אל תוך מחשבים. 

נסקור בקצרה רעיונות אלו ורעיונות טראנס הומניים נוספים, ונראה עד כמה אנחנו קרובים או רחוקים מנקודה זו? מה אומרים לנו ספרים על ההשלכות של חיבור שכזה? ומה זה אומר על האנושיות של כולנו. 

 

ד"ר גיא שקד

בעקבות המטריקס:  האם העתיד הוא קפסוליזציה?

כאשר אנו מנסים לדמיין את העתיד, לרוב נעשה זאת בהתבסס על ניתוח תהליכים מהעבר ומההווה. לעיתים נתבסס על תהליך אחד או שניים, לכל היותר שלושה, בהנחה שאלה יימשכו גם  בעתיד.

בתהליך של קפסוליזציה – משמע, הסתגרות והתכנסות אנושית במרחבים הולכים וקטנים – נראה שלא תהליך בודד בהווה מוביל לתהליך עתידי, אלא מספר רב של תהליכים מובילים אליו.

 אחד מהם הוא תיעדוף הדיגיטלי על המציאות הפיזית. ילדים מעדיפים מסכים כמעט על פני כל דבר אחר, כמעט כל הזמן. התפתחות האינטרנט והטכנולוגיה מאפשרים לקנות, לבלות, לשחק, ללמוד, לעבוד ואפילו לאהוב מבלי לצאת מהבית (או אפילו מהחדר). תהליכים נוספים שאפשר לראות הם שימוש גובר ברובוטים בתעשייה ובחקלאות, הגורם להקטנת כוח העבודה הנדרש במשק, והקטנת מספר האנשים שצריכים לצאת מביתם לעבודה. במדינות רבות, יותר ויותר זוגות מחליטים שלא להביא לעולם ילדים כלל או מסתפקים בילד/ה אחד/ת – ובכך מצמצמים את כמות הילדים היוצאים מהבית למוסדות חינוך. גם התרבותם של אירועי מזג אוויר קיצון, מעודדים אנשים להישאר בבתיהם, ומודעות (של בני נוער בעיקר), לשמירה על הסביבה מרסנת את השימוש בתחבורה צורכת אנרגיה. אפשרויות אלו כולן מכוונות את העתיד לעבר קפסוליזציה.

במפגש, אנסה להצביע על חלק מתהליכים אלו, לשאול מה הם אומרים על העתיד, ואיך הדברים קשורים למדינת ישראל מבחינה פוליטית, כלכלית וחברתית? האם הצורך ההולך ופוחת במרחבים ובחוץ ישפיע על ההתיישבות בארץ, וערינו יהפכו ליותר ויותר צפופות? אם אוכלוסייה רבה תהיה מיותרת מהבחינה הכלכלית? – האם המדינה תספק את צרכיה, או שזו נידונה לחיות בעוני הולך וגובר ואף תגיע למצב של "פסאודו-מוות"?

 שאלות אלו ואחרות רק מגרדות את פני השטח של תהליך הקפסוליזציה, ומאתגרות אותנו בבואנו להיערך ולהתמודד עם תהליך עתידי זה.

תודה שהחלטת לרכוש!

מחיר כל גליון 54 ש"ח | כל גליון נוסף ב-27 ש"ח | משלוח 15 ש"ח

ניתן להפקיד את התשלום לפי פרטי הבנק המופיעים מטה עבור: נכון ע"ר 580662583 , ולשלוח את צילום ההפקדה  כולל רשימת הגיליונות שבחרת בתוספת שמך וכתובתך למייל: bartana@ariel.ac.il

בנק הבינלאומי
סניף 094
חשבון 323861